רוחניות - האם אני אדם רוחני ?

העברה בינדורית העבר אינו נעלם כאשר אנו פותחים דף חדש. גם אם נדמה לנו שכל דור מתחיל מחדש, בפועל אנחנו נושאים על גבנו מטענים רגשיים, דפוסי התנהגות ונרטיבים משפחתיים שנרקמו הרבה לפני שנולדנו. תופעה זו, המכונה העברה בין־דורית, מתארת את הדרך שבה חוויות, טראומות, אמונות וערכים עוברים מהורים לילדיהם, לעיתים בגלוי ולעיתים באופן סמוי. היא יכולה להעניק לנו חוסן, שורשים וזהות, אך באותה מידה גם לשמר כאב, מחסור או דפוסי קשר לא בריאים. במאמר זה נבחן כיצד התרבות והדת מעצבות את ההעברה הבין־דורית, נשאל האם קשיים של דור ההורים נידונים לחזור בהכרח אצל ילדיהם, ונעמיק במשמעות המושג ״לבגוד בשושלת״ – כבחירה המאפשרת לעיתים להציל ולרפא את הדור הבא מהי העברה בינדורית? "העברה בין-דורית היא תופעה המתארת דפוסי הורות המשתחזרים מדור לדור. אדם שחווה התנהגות מסוימת או סגנון יחסים כלשהו עם הוריו, נוטה במסגרת יחסיו עם ילדיו לשחזר את אותה התנהגות". (ויקפדיה) העברה בינדורית היא תהליך שבו חוויות, דפוסי חשיבה, רגשות, טראומות וגם משאבים חיוביים עוברים מדור אחד לדור הבא – לעיתים במודע (באמצעות חינוך, סיפור משפחתי, מנהגים) ולעיתים באופן לא מודע (באמצעות התנהגות, אמונות פנימיות, דפוסי קשר). "האדם הוא תבנית נוף מולדתו", ילדותו של אדם משפיעה על ההתנהגות שלו, על תפיסות העולם שלו, על האופן בו הוא חווה את העולם, על האופן בו הוא יוצר קשר עם אחרים, וגם על האופן בו הוא יוצר קשר עם ילדיו שלו. דפוסי התנהגות אלו, בין אם הם חיוביים או שליליים, רצויים או לא רצויים, מוטבעים באדם, וקשה להימנע מלחזור עליהם בקשר עם הילדים. אותם דפוסים וזיכרונות שנשמרו אצל האדם בבית הוריו, עולים כאשר הוא מתמודד עם אתגרים שונים בחייו ככלל ועם ילדיו ובת-זוגו בפרט. באותה מידה שהשפעתם של אירועים קשים שחווה אדם בילדותו, יכולה לעבור לילדיו, כך גם השפעות טובות וכוחות שיש לאדם יכולים לקבל ביטוי באופן גידול הילדים. המודעות אל הכוחות והחולשות היא זו שיכולה להשפיע במידה מסוימת על מה שעובר הלאה. אפשר לתאר זאת כ”מטען” שהמשפחה מעבירה: זה יכול להיות מטען שלילי (כאב, טראומה, עוני, סודות) או מטען חיובי (חוסן, ערכים, יכולות הישרדות, אמונה). כיצד העברה בינדורית באה לידי ביטוי? 1. ברמה רגשית – ילדים “סופגים” את האקלים הרגשי בבית. למשל, בית שבו לא מבטאים רגשות עשוי לייצר קושי רגשי גם בדורות הבאים. 2. ברמה התנהגותית – דפוסי זוגיות, גידול ילדים, יחס לעבודה ולכסף מועתקים פעמים רבות מההורים לילדים. 3. ברמה לא מודעת – טראומות שלא עובדו עלולות להתבטא בחרדות, סימפטומים גופניים, חוסר שקט פנימי אצל הדור הבא, גם אם הילדים לא יודעים מה בדיוק קרה. 4. ברמה תרבותית/חברתית – המשכיות של מסורות, חינוך לערכים, מנהגים דתיים, וגם ציפיות חברתיות . 5. ברמה נרטיבית – הסיפורים המשפחתיים שמסופרים שוב ושוב יוצרים זהות: “אנחנו משפחה של לוחמים”, “אצלנו כולם סובלים”, “במשפחה שלנו תמיד מסתדרים”. חשוב לציין, ההעברה הבינדורית, אינה חד־משמעית. כל דור יכול לבחור עד כמה הוא משמר, משנה או “בוגד בשושלת” (ראה פרוט בהמשך). קיימים גורמים שמחזקים העברה בין־דורית, כגון : 1. טראומות שלא עובדו חוויות של אלימות, אובדן, מלחמה, הגירה או עוני שלא קיבלו מקום לעיבוד רגשי, נוטות לעבור לדורות הבאים דרך חרדה, שתיקה או התנהגות חזרתית. 2. סודות משפחתיים כשדברים לא נאמרים (כמו מחלה נפשית, בגידה, פשיטת רגל, התאבדות), הילדים מרגישים “חורים” בסיפור המשפחתי ומפתחים סימפטומים או דמיונות שממשיכים את הטראומה. 3. מסרים נוקשים ובלתי גמישים אמונות חזקות שלא נבדקות (“ככה זה אצלנו”, “אין טעם לחלום”, “אהבה תמיד כואבת”) עוברות כדפוס מחייב. 4. עוני דלות ומחסור מצב כלכלי קשה, במיוחד אם הוא רב־דורי, מחזק דפוסי הישרדות שקשה לשנותם. 5. חוסר במודלים חלופיים אם אין לילדים חשיפה לדמויות מיטיבות מחוץ למשפחה (מורים, קרובים, חברים), הם נוטים לשחזר את מה שקיבלו בבית. קיימים מאידך גם גורמים שמחלישים העברה בין־דורית: 1. מודעות והכרה - שיח פתוח במשפחה על העבר, לצד מתן שם לדברים (טראומה, קושי, אובדן), מאפשר שינוי. 2. טיפול רגשי / פסיכולוגי - עיבוד מקצועי של דפוסים משפחתיים וטראומות עוזר “לחתוך את השרשרת” ולהתחיל מסלול חדש. 3. דמויות מיטיבות ומעוררות השראה - מורה, מטפל, סבתא, חבר קרוב – כל דמות שיכולה להוות מקור תמיכה וחיקוי אחר מהמשפחה 4. יכולת נרטיבית חדשה - כתיבה, סיפור מחדש של ההיסטוריה המשפחתית, או פרשנות אחרת לעבר (לא רק “אנחנו קורבנות” אלא גם “אנחנו שורדים”) מאפשרת לילדים הזדמנות לבחור זהות אחרת. 5. משאבים תרבותיים או דתיים חיוביים - אמונה, מסורת או קהילה שיכולות לתת תחושת משמעות, תמיכה וחוסן – במקום להנציח כאב 6. חינוך וגמישות מחשבתית - חשיפה לרעיונות חדשים, חינוך פתוח, תרבות שמקדמת חשיבה ביקורתית, מאפשרים לבדוק מה לשמר ומה לשחרר. כלומר, ככל שיש מודעות, שיח ותמיכה, כך הסיכוי לשחזור הטראומות והדפוסים קטן. לעומת זאת, שתיקה, סודות וטראומות לא מעובדות הם קרקע פורייה להמשכיות ולהעברה בינדורית. בכל דת ותרבות ההעברה מקבלת גוון שונה, משום שהיא נשענת על מערכת האמונות, הסמלים, הטקסים והמבנה החברתי של אותה קהילה. הבדלים דתיים: יהדות דגש חזק על זיכרון היסטורי (שואה, גלות, חורבן בית המקדש). העברה בינדורית מתקיימת בטקסים (פסח – “והגדת לבנך”), ובציווי הדתי לזכור ולא לשכוח. טראומות לאומיות הופכות לחלק מזהות פרטית וקולקטיבית. נצרות דגש על חטא וגאולה – חוויות מועברות דרך סיפורי ישו, הקרבה, סליחה. ההעברה לעיתים פחות “טראומתית-קולקטיבית” ויותר ממוקדת בהעברת ערכים מוסריים/רוחניים (אהבה, חמלה, כפרה). אסלאם העברה קשורה מאוד למסורת הקוראן ושמירה קפדנית על דפוסי התנהגות. יש חשיבות לשייכות לקהילה (אֻמַּה) ולהמשכיות המסורת. במקרים מסוימים טראומות קולקטיביות (כיבוש, קולוניאליזם) מוטמעות כחלק מהזהות הדתית-תרבותית. דתות מזרחיות (בודהיזם, הינדואיזם, טאואיזם) הדגש הוא על מעגליות הזמן (קארמה, גלגול נשמות). ההעברה פחות מתמקדת ב”טראומה היסטורית” ויותר בהמשכיות רוחנית, לימוד פנימי, איזון עם הטבע והיקום. יש פחות מימד של “זכור ושמור” בהקשר לאירועים היסטוריים, ויותר התמקדות בהעברה של תרגולים (מדיטציה, יוגה, טקסים). ההיבט התרבותי מעבר לדת, התרבות משפיעה מאוד על האופן שבו מועברת החוויה: • חברות קולקטיביסטיות (כמו באסיה, המזרח התיכון) → ההעברה נעשית כחלק מהזהות המשפחתית-חברתית. הפרט נתפס כחוליה בשרשרת. • חברות אינדיבידואליסטיות (מערביות) → ההעברה בינדורית מתמקדת יותר בטראומות אישיות, באוטוביוגרפיות ובפסיכולוגיה פרטית. כדי לקטוע את ההעברה הבינדורית מומלץ לבגוד בשושלת . המושג “לבגוד בשושלת” מופיע בעיקר בהקשרים של טיפול טראומה והעברה בין-דורית. הכוונה היא לשבור דפוסים משפחתיים או תרבותיים שהועברו מדור לדור, גם אם הם נתפסו כ”הכרחיים” או “קדושים” במשפחה. “לבגוד בשושלת” איננו בהכרח לנתק קשר, אלא לעיתים דווקא להיות נאמנים יותר לדור הבא – לשחרר כאב שלא שלנו, ולעצב נתיב חדש של צמיחה. במודעות, בשיח ובנכונות לשינוי, כל אחד מאיתנו יכול להפוך את ההיסטוריה האישית והמשפחתית למקור של כוח, ולא לעול שממשיך להשתכפל מדור לדור. מה זה אומר בפועל "לבגוד בשושלת"? “בגידה” איננה כפשוטה, אלא החלטה לא להמשיך את מה שמזיק. זה יכול להיות: - לשבור שתיקה על סודות משפחתיים. - לבחור דרך חיים שונה מהנורמות המשפחתיות (קריירה, דת, זוגיות). - להפסיק להעביר דפוסי אלימות/התעלמות/הדחקה. - לא להגדיר את הזהות האישית רק דרך טראומה משפחתית/לאומית. כיצד זה מסייע בהעברה הבינדורית? * מאפשר שחרור מהעברה של כאב שלא טופל. * יוצר אפשרות לנתיב חדש שבו הדור הבא לא סוחב את אותם דפוסים. * נותן לגיטימציה לריפוי, ביטוי עצמי, בחירות חופשיות. * הופך את “הבגידה” לאקט של נאמנות עמוקה יותר – לא לעצם הדפוס, אלא לטובתם של הצאצאים. כיצד ניתן ל"בגוד בשושלת"? 1. מודעות – לזהות מהו הדפוס שעובר (אלימות, שתיקה, בושה, חרדה). 2. שיחה ועיבוד – לעיתים בעזרת טיפול, כתיבה או דיאלוג עם בני משפחה. 3. בחירה מודעת – להחליט לא להמשיך את הדפוס (לדוגמה: לדבר על רגשות במשפחה שבה “לא מדברים”). 4. טקסים חדשים – יצירת טקסים/מסורות חדשות שנותנים מקום לבריא ולא רק לשחזור הישן. 5. תמיכה חיצונית – קהילה, טיפול, קבוצה תומכת שמספקת “שייכות חלופית”. האם יש לכך מחיר? כן – “בגידה בשושלת” יכולה להיות חוויה לא פשוטה: · אישי/רגשי – אשמה, בושה, קונפליקט פנימי (“אני עוזב את מה שההורים הקריבו בשבילי”). · משפחתי – עלול לעורר התנגדות, נתק, כעס (“אתה כבר לא שייך", "לא כמו כולנו”). · חברתי – תחושת זרות אם התרבות הרחבה עדיין מחזקת את הדפוס. · כלכלי/פרקטי – למשל, אם מישהו יוצא מהמסלול שהמשפחה תכננה (עסק משפחתי, קהילה סגורה). אבל מנגד – יש גם רווחים: o חירות אישית. o בריאות נפשית טובה יותר. o יחסים בריאים יותר עם הדור הבא. o תחושת נאמנות עמוקה יותר לעצמי. במילים אחרות: “לבגוד בשושלת” זה לא לבטל את השושלת, אלא להפסיק את מה שכואב בה, כדי לאפשר חיים שלמים ובריאים יותר. כמאבחנת ומאמנת אני פוגשת בקליניקה לא פעם סיטואציות מורכבות הקשורות להעברה בינדורית. אחד התחומים השכיחים הוא זוגיות, משפחה, פרידות וגירושים . לא פעם אני נפגשת עם אנשים שמגיעים ממשפחות מסורתיות שמרניות, שבמשך הדורות, זוגות נשארים יחד למרות חוסר אהבה או אפילו אלימות רגשית/מילולית/פיזית. הדפוס שהועבר: “משפחה נשארת ביחד, גם במחיר הכאב, כי זה הכרחי”. "גירושים שווה כישלון/בושה/חרפה". הדור הקודם על אף שסבל מיחסים קרים, נטולי חום ואהבה, שתיקות וכעסים סמויים, דאג לשמור על שלמות המשפחה. ואילו "הדור החדש" – כשאישה מוצאת את עצמה במערכת יחסים זוגית לא בריאה – בדיוק כפי שראתה אצל הוריה, היא בוחרת "לבגוד בשושלת”: בוחרת להתגרש כאשר היא חשה שהרגש והכבוד האישי שלה נפגעו, או שהיא חשה לא אהובה, על-אף התנגדות המשפחה המורחבת. היא בוחרת להתחיל בטיפול אישי ריגשי , להצטרף לקבוצת תמיכה, ללמוד ולהבין מה זו זוגיות בריאה. לומדת תקשורת פתוחה ומקרבת עם ילדיה, כך שלא יעברו עליהם דפוסי שתיקה, ניכור ועוינות. התוצאה: תחושת אשמה ראשונית מול המשפחה המורחבת, אך בהמשך חירות רגשית, דוגמה חדשה והשראה לילדים, ושבירת המעגל של יחסים לא בריאים ומאוזנים. מקרים שכיחים נוספים בהעברה בינדורית, אני מוצאת בכל הקשור להתמודדות עם עוני תחושת דלות ומצבי הישרדות . אנשים שהגיעו ממשפחות של חוסר כלכלי ומצב סוציואקונומי נמוך, עם דפוס ואמונה: “אין מספיק כסף/בטחון, לא לקחת סיכונים, חשוב תמיד לחסוך ולשים כסף בצד, לא לבזבז על דברים לא חשובים/מותרות”. הדפוס הזה גרם לחרדה מתמדת לגבי כסף, חוסר ביטחון ואי-יכולת לקחת סיכונים, להשקיע ולהנות ממנעמי החיים. "בדור החדש" – אדם ששואף להקים עסק חדש, אבל הפחד מהכישלון הכלכלי, שהועבר מילדותו, עוצר אותו. בוחר "לבגוד בשושלת”: לומד לזהות את הפחד כהעתק בין-דורי, ומתחיל לקחת סיכונים מחושבים. משתתף בסדנאות כלכליות ולימוד פיננסי. נעזר במנטור עסקי עתיר ניסיון, שמלמד אותו כיצד לעבור דרך הפחד, להתחבר לכישוריו ויכולותיו. האדם משתף את ילדיו בכישלונות ובהצלחות כדי לשבור את דפוס ה"חוסר", ההישרדות והפחד. התוצאה: תחושת לחץ ופחד ראשונית, כעס של בני משפחה שראו בזה "סיכון מיותר", "יהירות וחוסר זהירות”, אך בהמשך יצר חופש כלכלי ומנטאלי לבני משפחתו וילדיו, ויצר מעגל חדש של ביטחון, יוזמה ואמונה בעצמו וביכולותיו. כאמור, העבר עובר דרכנו, אך אין הוא חייב לכתוב עבורנו את העתיד. ההעברה הבינדורית מזכירה לנו שכל סיפור משפחתי נושא בתוכו גם עוצמות וגם פצעים, אולם האחריות שלנו היא להבחין ביניהם ולבחור מה להמשיך הלאה. לעיתים חשוב "לבגוד בשושלת" כדי לנתק את ההעברה הבינדורית ולהעביר משאבים מעצימים וחיוביים לדור הבא. בברכה סיגלי ריכלין – אבחון הכוונה ומשמעות