מערכת יחסים בינדורית, ייעוד, וכל מה שביניהם

מה נכון לי ללמוד? סיום שלב משמעותי בחיים – בין אם זה אחרי 12 שנות לימוד בבית הספר, אחרי השירות הצבאי או השירות הלאומי – מביא איתו לא רק תחושת חופש, בגרות , אלא גם שאלות גדולות על העתיד. רבים מוצאים את עצמם מתלבטים: מה הצעד הנכון הבא? האם הדרך שלי עוברת דרך תואר אקדמי? אולי עדיף לימודי תעודה ממוקדים? ואולי בכלל הגיע הזמן לנסות ולהגשים חלום ישן ולפתוח עסק עצמאי? בנקודת הזמן הזו חשוב להבין שאין תשובה אחת נכונה שמתאימה לכולם. הבחירה במסלול לימודי או מקצועי היא לא רק החלטה טכנית, אלא החלטה על סגנון חיים, על תחומי עניין, על שאיפות וגם על הערכים שמניעים אותנו. זהו תהליך שדורש מחשבה, חקירה עצמית והבנה של האפשרויות השונות. במאמר זה אפרוס את האפשרויות והכלים שיעזרו לכם לבחור בדרך שמתאימה לכם באמת – כזו שתאפשר לכם להתפתח, למצוא משמעות ולהגשים את הייעוד האישי שלכם. בגישה ההוליסטית שאני נוקטת אני משלבת מספר כלים : כלים פרקטיים, מנטליים ורוחניים. בחירה מה ללמוד היא לא רק החלטה טכנית, אלא אחת ההחלטות המשמעותיות בחיים שלנו. היא משפיעה על המקצוע העתידי, על איכות החיים וגם על תחושת ההגשמה, המשמעות והייעוד. מול שפע האפשרויות הקיימות, לא תמיד קל לדעת מה באמת מתאים לנו. ולכן אני ממליצה לשלב מספר כלים, שיעזרו לנו להתבונן, לבחון, להתחבר לדבר המתאים עבורנו ביותר. הכלים הפרקטיים – היגיון רציונלי מציאותי: לפני הכל, חשוב להתבונן במציאות, ללא פילטרים וחסמים. זהו כלי פרקטי, שמשקף עבורנו דברים כמו מראה – הוא לא מחליט בשבילנו, אבל מאפשר לנו לראות את המציאות בצורה ברורה וחדה יותר. הכלי הזה מורכב ממספר שלבים: 1. חוזקות ותחומי עניין – מומלץ להציף, לעלות ולכתוב רשימה: במה אני טוב? מה מושך אותי מאז ומתמיד ? לאיזה תחום אני מתמגנט עוד מהילדות ? מהו החלום הכמוס שלי שאותו אני שואף להגשים ? 2. הכרת השוק – אילו מקצועות נמצאים בצמיחה? מהו הביקוש? מה מאפשר לי ביטחון תעסוקתי לצד עניין אישי? באיזה תחומים ניתן להתפרנס בכבוד? 3. התנסות קצרה – השתתפות בסדנה, קורס מבוא, ביקור בימים פתוחים במוסדות ההשכלה, או התנדבות, יכולים לתת "טעימה" אמיתית ואוטנטית. 4. בדיקת תנאי הקבלה – לכל מוסד השכלה תנאי קבלה משלו המתבססים על ציוני הבגרות, פסיכומטרי, ראיון אישי ועוד. מומלץ לבדוק תחילה את ההבדלים בין מוסדות ההשכלה השונים, את סוגי התארים/מסלולי הלימוד, האם אני עומד בתנאי הקבלה ו/או עלי לשפר ציונים טרם הגשת מועמדות . מוטב להתייחס גם לשיקולים נוספים (שאינם קשורים באופן ישיר לבחירת תחום הלימודים), כגון: יכולת לשלב עבודה עם הלימודים, בחירת מקום מגורים נוח ומתאים (בבית ההורים, השכרת דירה, מעונות) ועוד. הכלים המנטליים – הכוח של התודעה: מעבר לפרקטיקה, חשוב לחקור את המחשבות, האמונות והחזון שלנו. כאן אנחנו מתמודדים לא רק עם “מה כדאי”, אלא גם עם “מה נכון לי באמת” ומה מרגיש לי "מדוייק" עבורי ? 1. יצירת "חזון עתידי" – דמיין את עצמך בעוד 5–10 שנים: היכן אני חי? מהו אורח החיים שלי? באיזה תחום אני פועל? 2. בחן את שלושת הפרמטרים: מה אני באמת אוהב לעשות? במה אני טוב ? באיזה תחום ניתן כיום להתפרנס בהתאם לשאיפותיי וציפיותיי? המקום שבו שלושת פרמטרים אלו נפגשים הוא נקודת הזהב עבורך. 3. שאלות פנימיות ומהותיות על התחום שאני רוצה ללמוד ו/או לעסוק בו: האם התחום הזה מפתח אותי כאדם? האם אני מרגיש בו אנרגיה, סקרנות ושמחה? האם אני מרגיש שהוא חלק ממני ואני ממנו ? כיצד ארגיש וכיצד יראו החיים שלי אם אבחר בתחום הנ"ל ? וההפך. 4. האם קיימת דמות השראה עבורי שעוסקת בתחום הנ"ל ? האם אני מזהה/ מתחבר למישהו שהייתי שואף להתחקות אחריו, אחרי אורח חייו, עיסוקו פעילותו והצלחתו, אדם שבחר בתחום זה (דמות שיהווה את המודלינג עבורי)? מה מאפיין אותו ומה משותף בינינו ? 5. כיצד תדע שהשגת את המטרה שלך, והגשמת את חלומך? מה תראה ? מה תשמע ? מה תרגיש ? אלו מחשבות יעלו בך ? כיצד תשפיע השגת המטרה שלך על מעגלי החיים שלך בתחום המשפחה, הזוגיות, הקריירה והעבודה, לרבות הבריאות הפיזית והמנטאלית שלך ? הכלים הרוחניים – חיבור לנשמה: הרובד השלישי הוא החיבור הפנימי, זה שלא תמיד מתבסס על היגיון ורציונאל, אלא על תחושה (אינטואיציה) וקול פנימי, כזה שעשוי לאפשר יצירת איזון בחיים, בהיבטים שונים, בהיבט האישי, הזוגי, המשפחתי, כזה שיעלה בקנה אחד עם מצבי גורל, התכונות, הפוטנציאל האישי והשושלת שלי. אלו הן שאלות עמוקות יותר, שלא תמיד ניתן לענות ולשקף באופן עצמאי. במקרה של דילמות, חוסר שקט והחלטיות, מומלץ לקבל הכוונה וייעוץ באמצעות אבחון הוליסטי , המשלב בין כל העולמות וההיבטים. חיבור אל המהות גם באמצעות תת-המודע, דרך הסמוי ולאו דווקא הגלוי, באמצעות הקול הפנימי ולא בהכרח הקול החיצוני, המוחצן והמושמע, שעליו גדלנו וחונכנו. אחד הכלים הרוחניים שיכולים לתת מענה מדוייק ולסייע בבחירות הוא הנומרולוגיה, תורת המספרים . הנומרולוגיה, מייחסת חשיבות לתאריך הלידה ולשמו של האדם. על פי תורת הנומורלוגיה, מרגע לידתו של האדם, טמון בתת-המודע כל המידע, התכונות והפוטנציאל שיסייעו לו לממש את ייעודו, לאורך ארבעת מחזורי חייו. החושים עימם האדם נולד, חושי הראייה, השמיעה והמישוש, הם הכלים שבאמצעותם עובר המידע אל תת-המודע לגבי מצב אקראי כלשהו ו/או הזדמנות, שנקרית במהלך החיים. אם המידע שהתקבל תואם את המידע "הרשום" והטבוע בתת-המודע של האדם, והעיתוי האישי מתאים (על פי מחזור החיים והשנה האישית), הרי שהאדם עשוי לבחור לעשות את המהלך הנכון עבורו (בחירת תחום לימודים, בחירת עיסוק מקום עבודה, בן/ת זוג מתאים , מקום מגורים ועוד) ולייצר איזון שפע והצלחה. תאריך הלידה משקף כאמור את "הצופן" הכולל בתוכו את התכונות והפוטנציאל הגלום באדם, ואת הדרך שבה עליו לבחור כדי לממש את ייעודו ( למידע נוסף על הגשמת ייעוד מזמינה אתכם לקרוא את המאמר שכתבתי על "מהו ייעוד" תחת "מאמרים" ). על פי הנומרולוגיה הקבלית גם השם של האדם (פרטי ומשפחה) עימו נולד משפיע על בחירותיו (משרף את רצון והשאיפה של הנשמה) . כמו גם ההורים, השושלת והעברה הבינדורית, לרבות הערכים, האמונות והדפוסים עליהם גדל וחונך, משפיעים על האדם ועל בחירותיו. לכל אלו , קיים חלק חשוב בבחירותיו של האדם במיוחד בתחום בו היה רוצה לעבוד, לעסוק ולייצר משמעות. כלי נוסף שאני משלבת באבחון ההוליסטי, הוא באמצעות צבעים - צביעת מנדלה. דרך הצבעים שהאדם בחר ומיקם על גבי המנדלה, ניתן לשקף את המהות והייעוד דרך תת-המודע, את החיבור הפיזי, הגשמי, החומרי בצד החיבור המנטאלי והריגשי בהיבטים שונים. לרוב שילוב בין שני הכלים, הנומרולוגיה והצבעים, יאפשר שיקוף מדוייק וחיבור לשאיפות לתשוקות וליצירתיות הטבועים באדם, תוך התייחסות לחיבור אל "האני" ואל הסביבה שעוטפת אותו . כאמור, באבחון הוליסטי מקצועי, ניתן לשלב מספר כלים, הכולל : הקשבה לאינטואיציה – לעיתים הלב יודע את מה שהראש מנסה להתעלם, וגם עלפי התכונות הפוטנציאל והייעוד המופיעים בגורלו של אדם. חשוב לציין, שבחירתו של אדם, עשויה להשתנות בהתאם לטיימינג האישי, לשנה האישית ולמחזור חייו. אדם שנמצא במחזור החיים הראשון, הנקרא "מחזור החיפוש", עשוי להיות מושפע משיקולים שונים מאלו של אדם הנמצא ב"מחזור המציאה" או "מחזור היתד" לאחר "גיל הבינה" (גיל אמצע החיים, ה-40-50). בגיל הבינה, קיימות השפעות נוספות על שיקוליו ואופן בחירתו של האדם בהיבט של תת-המודע, כגון: בן/ת הזוג, הילדים (והמסר עימם הם נולדו כיצד הם צריכים לראות כל אחד מהוריהם מבחינת העיסוק והייעוד), והסביבה בה מיקם האדם את מקום מגוריו ועבודתו. כאמור, בתהליך של בחירת תחום לימודים לקראת עיסוק וקריירה, כאשר אנחנו לוקחים בחשבון גם את המימד הרוחני, הבחירה הופכת להיות לא רק רציונלית אלא גם מחוברת לייעוד הפנימי. בחירת תחום לימודים לשם עיסוק וקריירה, היא מסע, לא רק החלטה. כשמשלבים בין כלים פרקטיים (מה אפשרי), כלים מנטליים (מה מתאים לאישיות ולחזון), וכלים רוחניים (מהם מצבי הגורל והייעוד שעלי למלא בחיי) – נוצרת בהירות גדולה יותר. הבחירה הנכונה היא זו שמחברת בין הראש, הלב והנשמה. בברכה סיגלי ריכלין - אבחון הכוונה ומשמעות

העברה בינדורית העבר אינו נעלם כאשר אנו פותחים דף חדש. גם אם נדמה לנו שכל דור מתחיל מחדש, בפועל אנחנו נושאים על גבנו מטענים רגשיים, דפוסי התנהגות ונרטיבים משפחתיים שנרקמו הרבה לפני שנולדנו. תופעה זו, המכונה העברה בין־דורית, מתארת את הדרך שבה חוויות, טראומות, אמונות וערכים עוברים מהורים לילדיהם, לעיתים בגלוי ולעיתים באופן סמוי. היא יכולה להעניק לנו חוסן, שורשים וזהות, אך באותה מידה גם לשמר כאב, מחסור או דפוסי קשר לא בריאים. במאמר זה נבחן כיצד התרבות והדת מעצבות את ההעברה הבין־דורית, נשאל האם קשיים של דור ההורים נידונים לחזור בהכרח אצל ילדיהם, ונעמיק במשמעות המושג ״לבגוד בשושלת״ – כבחירה המאפשרת לעיתים להציל ולרפא את הדור הבא מהי העברה בינדורית? "העברה בין-דורית היא תופעה המתארת דפוסי הורות המשתחזרים מדור לדור. אדם שחווה התנהגות מסוימת או סגנון יחסים כלשהו עם הוריו, נוטה במסגרת יחסיו עם ילדיו לשחזר את אותה התנהגות". (ויקפדיה) העברה בינדורית היא תהליך שבו חוויות, דפוסי חשיבה, רגשות, טראומות וגם משאבים חיוביים עוברים מדור אחד לדור הבא – לעיתים במודע (באמצעות חינוך, סיפור משפחתי, מנהגים) ולעיתים באופן לא מודע (באמצעות התנהגות, אמונות פנימיות, דפוסי קשר). "האדם הוא תבנית נוף מולדתו", ילדותו של אדם משפיעה על ההתנהגות שלו, על תפיסות העולם שלו, על האופן בו הוא חווה את העולם, על האופן בו הוא יוצר קשר עם אחרים, וגם על האופן בו הוא יוצר קשר עם ילדיו שלו. דפוסי התנהגות אלו, בין אם הם חיוביים או שליליים, רצויים או לא רצויים, מוטבעים באדם, וקשה להימנע מלחזור עליהם בקשר עם הילדים. אותם דפוסים וזיכרונות שנשמרו אצל האדם בבית הוריו, עולים כאשר הוא מתמודד עם אתגרים שונים בחייו ככלל ועם ילדיו ובת-זוגו בפרט. באותה מידה שהשפעתם של אירועים קשים שחווה אדם בילדותו, יכולה לעבור לילדיו, כך גם השפעות טובות וכוחות שיש לאדם יכולים לקבל ביטוי באופן גידול הילדים. המודעות אל הכוחות והחולשות היא זו שיכולה להשפיע במידה מסוימת על מה שעובר הלאה. אפשר לתאר זאת כ”מטען” שהמשפחה מעבירה: זה יכול להיות מטען שלילי (כאב, טראומה, עוני, סודות) או מטען חיובי (חוסן, ערכים, יכולות הישרדות, אמונה). כיצד העברה בינדורית באה לידי ביטוי? 1. ברמה רגשית – ילדים “סופגים” את האקלים הרגשי בבית. למשל, בית שבו לא מבטאים רגשות עשוי לייצר קושי רגשי גם בדורות הבאים. 2. ברמה התנהגותית – דפוסי זוגיות, גידול ילדים, יחס לעבודה ולכסף מועתקים פעמים רבות מההורים לילדים. 3. ברמה לא מודעת – טראומות שלא עובדו עלולות להתבטא בחרדות, סימפטומים גופניים, חוסר שקט פנימי אצל הדור הבא, גם אם הילדים לא יודעים מה בדיוק קרה. 4. ברמה תרבותית/חברתית – המשכיות של מסורות, חינוך לערכים, מנהגים דתיים, וגם ציפיות חברתיות . 5. ברמה נרטיבית – הסיפורים המשפחתיים שמסופרים שוב ושוב יוצרים זהות: “אנחנו משפחה של לוחמים”, “אצלנו כולם סובלים”, “במשפחה שלנו תמיד מסתדרים”. חשוב לציין, ההעברה הבינדורית, אינה חד־משמעית. כל דור יכול לבחור עד כמה הוא משמר, משנה או “בוגד בשושלת” (ראה פרוט בהמשך). קיימים גורמים שמחזקים העברה בין־דורית, כגון : 1. טראומות שלא עובדו חוויות של אלימות, אובדן, מלחמה, הגירה או עוני שלא קיבלו מקום לעיבוד רגשי, נוטות לעבור לדורות הבאים דרך חרדה, שתיקה או התנהגות חזרתית. 2. סודות משפחתיים כשדברים לא נאמרים (כמו מחלה נפשית, בגידה, פשיטת רגל, התאבדות), הילדים מרגישים “חורים” בסיפור המשפחתי ומפתחים סימפטומים או דמיונות שממשיכים את הטראומה. 3. מסרים נוקשים ובלתי גמישים אמונות חזקות שלא נבדקות (“ככה זה אצלנו”, “אין טעם לחלום”, “אהבה תמיד כואבת”) עוברות כדפוס מחייב. 4. עוני דלות ומחסור מצב כלכלי קשה, במיוחד אם הוא רב־דורי, מחזק דפוסי הישרדות שקשה לשנותם. 5. חוסר במודלים חלופיים אם אין לילדים חשיפה לדמויות מיטיבות מחוץ למשפחה (מורים, קרובים, חברים), הם נוטים לשחזר את מה שקיבלו בבית. קיימים מאידך גם גורמים שמחלישים העברה בין־דורית: 1. מודעות והכרה - שיח פתוח במשפחה על העבר, לצד מתן שם לדברים (טראומה, קושי, אובדן), מאפשר שינוי. 2. טיפול רגשי / פסיכולוגי - עיבוד מקצועי של דפוסים משפחתיים וטראומות עוזר “לחתוך את השרשרת” ולהתחיל מסלול חדש. 3. דמויות מיטיבות ומעוררות השראה - מורה, מטפל, סבתא, חבר קרוב – כל דמות שיכולה להוות מקור תמיכה וחיקוי אחר מהמשפחה 4. יכולת נרטיבית חדשה - כתיבה, סיפור מחדש של ההיסטוריה המשפחתית, או פרשנות אחרת לעבר (לא רק “אנחנו קורבנות” אלא גם “אנחנו שורדים”) מאפשרת לילדים הזדמנות לבחור זהות אחרת. 5. משאבים תרבותיים או דתיים חיוביים - אמונה, מסורת או קהילה שיכולות לתת תחושת משמעות, תמיכה וחוסן – במקום להנציח כאב 6. חינוך וגמישות מחשבתית - חשיפה לרעיונות חדשים, חינוך פתוח, תרבות שמקדמת חשיבה ביקורתית, מאפשרים לבדוק מה לשמר ומה לשחרר. כלומר, ככל שיש מודעות, שיח ותמיכה, כך הסיכוי לשחזור הטראומות והדפוסים קטן. לעומת זאת, שתיקה, סודות וטראומות לא מעובדות הם קרקע פורייה להמשכיות ולהעברה בינדורית. בכל דת ותרבות ההעברה מקבלת גוון שונה, משום שהיא נשענת על מערכת האמונות, הסמלים, הטקסים והמבנה החברתי של אותה קהילה. הבדלים דתיים: יהדות דגש חזק על זיכרון היסטורי (שואה, גלות, חורבן בית המקדש). העברה בינדורית מתקיימת בטקסים (פסח – “והגדת לבנך”), ובציווי הדתי לזכור ולא לשכוח. טראומות לאומיות הופכות לחלק מזהות פרטית וקולקטיבית. נצרות דגש על חטא וגאולה – חוויות מועברות דרך סיפורי ישו, הקרבה, סליחה. ההעברה לעיתים פחות “טראומתית-קולקטיבית” ויותר ממוקדת בהעברת ערכים מוסריים/רוחניים (אהבה, חמלה, כפרה). אסלאם העברה קשורה מאוד למסורת הקוראן ושמירה קפדנית על דפוסי התנהגות. יש חשיבות לשייכות לקהילה (אֻמַּה) ולהמשכיות המסורת. במקרים מסוימים טראומות קולקטיביות (כיבוש, קולוניאליזם) מוטמעות כחלק מהזהות הדתית-תרבותית. דתות מזרחיות (בודהיזם, הינדואיזם, טאואיזם) הדגש הוא על מעגליות הזמן (קארמה, גלגול נשמות). ההעברה פחות מתמקדת ב”טראומה היסטורית” ויותר בהמשכיות רוחנית, לימוד פנימי, איזון עם הטבע והיקום. יש פחות מימד של “זכור ושמור” בהקשר לאירועים היסטוריים, ויותר התמקדות בהעברה של תרגולים (מדיטציה, יוגה, טקסים). ההיבט התרבותי מעבר לדת, התרבות משפיעה מאוד על האופן שבו מועברת החוויה: • חברות קולקטיביסטיות (כמו באסיה, המזרח התיכון) → ההעברה נעשית כחלק מהזהות המשפחתית-חברתית. הפרט נתפס כחוליה בשרשרת. • חברות אינדיבידואליסטיות (מערביות) → ההעברה בינדורית מתמקדת יותר בטראומות אישיות, באוטוביוגרפיות ובפסיכולוגיה פרטית. כדי לקטוע את ההעברה הבינדורית מומלץ לבגוד בשושלת . המושג “לבגוד בשושלת” מופיע בעיקר בהקשרים של טיפול טראומה והעברה בין-דורית. הכוונה היא לשבור דפוסים משפחתיים או תרבותיים שהועברו מדור לדור, גם אם הם נתפסו כ”הכרחיים” או “קדושים” במשפחה. “לבגוד בשושלת” איננו בהכרח לנתק קשר, אלא לעיתים דווקא להיות נאמנים יותר לדור הבא – לשחרר כאב שלא שלנו, ולעצב נתיב חדש של צמיחה. במודעות, בשיח ובנכונות לשינוי, כל אחד מאיתנו יכול להפוך את ההיסטוריה האישית והמשפחתית למקור של כוח, ולא לעול שממשיך להשתכפל מדור לדור. מה זה אומר בפועל "לבגוד בשושלת"? “בגידה” איננה כפשוטה, אלא החלטה לא להמשיך את מה שמזיק. זה יכול להיות: - לשבור שתיקה על סודות משפחתיים. - לבחור דרך חיים שונה מהנורמות המשפחתיות (קריירה, דת, זוגיות). - להפסיק להעביר דפוסי אלימות/התעלמות/הדחקה. - לא להגדיר את הזהות האישית רק דרך טראומה משפחתית/לאומית. כיצד זה מסייע בהעברה הבינדורית? * מאפשר שחרור מהעברה של כאב שלא טופל. * יוצר אפשרות לנתיב חדש שבו הדור הבא לא סוחב את אותם דפוסים. * נותן לגיטימציה לריפוי, ביטוי עצמי, בחירות חופשיות. * הופך את “הבגידה” לאקט של נאמנות עמוקה יותר – לא לעצם הדפוס, אלא לטובתם של הצאצאים. כיצד ניתן ל"בגוד בשושלת"? 1. מודעות – לזהות מהו הדפוס שעובר (אלימות, שתיקה, בושה, חרדה). 2. שיחה ועיבוד – לעיתים בעזרת טיפול, כתיבה או דיאלוג עם בני משפחה. 3. בחירה מודעת – להחליט לא להמשיך את הדפוס (לדוגמה: לדבר על רגשות במשפחה שבה “לא מדברים”). 4. טקסים חדשים – יצירת טקסים/מסורות חדשות שנותנים מקום לבריא ולא רק לשחזור הישן. 5. תמיכה חיצונית – קהילה, טיפול, קבוצה תומכת שמספקת “שייכות חלופית”. האם יש לכך מחיר? כן – “בגידה בשושלת” יכולה להיות חוויה לא פשוטה: · אישי/רגשי – אשמה, בושה, קונפליקט פנימי (“אני עוזב את מה שההורים הקריבו בשבילי”). · משפחתי – עלול לעורר התנגדות, נתק, כעס (“אתה כבר לא שייך", "לא כמו כולנו”). · חברתי – תחושת זרות אם התרבות הרחבה עדיין מחזקת את הדפוס. · כלכלי/פרקטי – למשל, אם מישהו יוצא מהמסלול שהמשפחה תכננה (עסק משפחתי, קהילה סגורה). אבל מנגד – יש גם רווחים: o חירות אישית. o בריאות נפשית טובה יותר. o יחסים בריאים יותר עם הדור הבא. o תחושת נאמנות עמוקה יותר לעצמי. במילים אחרות: “לבגוד בשושלת” זה לא לבטל את השושלת, אלא להפסיק את מה שכואב בה, כדי לאפשר חיים שלמים ובריאים יותר. כמאבחנת ומאמנת אני פוגשת בקליניקה לא פעם סיטואציות מורכבות הקשורות להעברה בינדורית. אחד התחומים השכיחים הוא זוגיות, משפחה, פרידות וגירושים . לא פעם אני נפגשת עם אנשים שמגיעים ממשפחות מסורתיות שמרניות, שבמשך הדורות, זוגות נשארים יחד למרות חוסר אהבה או אפילו אלימות רגשית/מילולית/פיזית. הדפוס שהועבר: “משפחה נשארת ביחד, גם במחיר הכאב, כי זה הכרחי”. "גירושים שווה כישלון/בושה/חרפה". הדור הקודם על אף שסבל מיחסים קרים, נטולי חום ואהבה, שתיקות וכעסים סמויים, דאג לשמור על שלמות המשפחה. ואילו "הדור החדש" – כשאישה מוצאת את עצמה במערכת יחסים זוגית לא בריאה – בדיוק כפי שראתה אצל הוריה, היא בוחרת "לבגוד בשושלת”: בוחרת להתגרש כאשר היא חשה שהרגש והכבוד האישי שלה נפגעו, או שהיא חשה לא אהובה, על-אף התנגדות המשפחה המורחבת. היא בוחרת להתחיל בטיפול אישי ריגשי , להצטרף לקבוצת תמיכה, ללמוד ולהבין מה זו זוגיות בריאה. לומדת תקשורת פתוחה ומקרבת עם ילדיה, כך שלא יעברו עליהם דפוסי שתיקה, ניכור ועוינות. התוצאה: תחושת אשמה ראשונית מול המשפחה המורחבת, אך בהמשך חירות רגשית, דוגמה חדשה והשראה לילדים, ושבירת המעגל של יחסים לא בריאים ומאוזנים. מקרים שכיחים נוספים בהעברה בינדורית, אני מוצאת בכל הקשור להתמודדות עם עוני תחושת דלות ומצבי הישרדות . אנשים שהגיעו ממשפחות של חוסר כלכלי ומצב סוציואקונומי נמוך, עם דפוס ואמונה: “אין מספיק כסף/בטחון, לא לקחת סיכונים, חשוב תמיד לחסוך ולשים כסף בצד, לא לבזבז על דברים לא חשובים/מותרות”. הדפוס הזה גרם לחרדה מתמדת לגבי כסף, חוסר ביטחון ואי-יכולת לקחת סיכונים, להשקיע ולהנות ממנעמי החיים. "בדור החדש" – אדם ששואף להקים עסק חדש, אבל הפחד מהכישלון הכלכלי, שהועבר מילדותו, עוצר אותו. בוחר "לבגוד בשושלת”: לומד לזהות את הפחד כהעתק בין-דורי, ומתחיל לקחת סיכונים מחושבים. משתתף בסדנאות כלכליות ולימוד פיננסי. נעזר במנטור עסקי עתיר ניסיון, שמלמד אותו כיצד לעבור דרך הפחד, להתחבר לכישוריו ויכולותיו. האדם משתף את ילדיו בכישלונות ובהצלחות כדי לשבור את דפוס ה"חוסר", ההישרדות והפחד. התוצאה: תחושת לחץ ופחד ראשונית, כעס של בני משפחה שראו בזה "סיכון מיותר", "יהירות וחוסר זהירות”, אך בהמשך יצר חופש כלכלי ומנטאלי לבני משפחתו וילדיו, ויצר מעגל חדש של ביטחון, יוזמה ואמונה בעצמו וביכולותיו. כאמור, העבר עובר דרכנו, אך אין הוא חייב לכתוב עבורנו את העתיד. ההעברה הבינדורית מזכירה לנו שכל סיפור משפחתי נושא בתוכו גם עוצמות וגם פצעים, אולם האחריות שלנו היא להבחין ביניהם ולבחור מה להמשיך הלאה. לעיתים חשוב "לבגוד בשושלת" כדי לנתק את ההעברה הבינדורית ולהעביר משאבים מעצימים וחיוביים לדור הבא. בברכה סיגלי ריכלין – אבחון הכוונה ומשמעות